פסיקה חדשה – אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי.
בית משפט השלום ברמלה, כב’ השופט שוהם, פסק בפסק דין תקדימי כי, אדם המתהלך במכון לשטיפת רכבים, מחליק ונפגע, יכול לקבל פיצוי כספי מבעלי מכון השטיפה שהתרשלו.
- רצפה חלקה ממים וסבון.
- לא שמו שלטי אזהרה.
- לא הקימו מערכות ניקוז.
- לא שמו אמצעים מונעי החלקה וכיו”ב.
בנוסף הטיל כב’ הש’ שוהם אחריות בשיעור של 10% על התובע, בגין רשלנות התורמת.
בית משפט השלום ברמלה 3 ינואר, 2010 ת”א 1925-08 יונגר נ’ בדיר ואח’
בפני: כב’ השופט דוד שוהם
התובע:
1. אבי יונגר
ב”כ עו”ד סיגל רייך הלל
נגד
הנתבעים:
1. מוחמד בדיר
ב”כ עו”ד פריג’ אנואר
2. שומרה חב’ לביטוח בע”מ
ב”כ עו”ד זיו מנדלוביץ
החלטה
בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע מכוח עילה לפי פקודת הנזיקין , ולחילופין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל”ה- 1975 (להלן – “חוק הפיצויים”).
ביום 1.9.07 הגיע התובע למכון לשטיפת רכב, שמופעל על ידי הנתבע 1 (להלן – “הנתבע”).
לאחר שיצא מרכבו החליק על רצפת מכון השטיפה, אשר היתה רטובה ממים וסבון, ונפגע בגופו (להלן – “התאונה”).
בסיום ישיבת ההוכחות הודיע ב”כ הנתבעת 2, חברת הביטוח שביטחה את הרכב, כי במידה שהתובע יודיע בסיכומיו כי הוא מוותר על עילת התביעה לפי חוק הפיצויים יוותר על הוצאות.
התובעת הסכימה בסיכומיה לדחיית התביעה נגד הנתבעת 2.
הנתבעת 2 החליטה להגיש סיכומיה למרות הודעה זאת, שכן הנתבע טען בסיכומיו שהמדובר בתאונת דרכים
לפיכך, תינתן החלטה גם בשאלה זאת.
ההחלטה תעסוק בשאלת החבות בלבד. גובה הנזק ידון בישיבה נפרדת.
גרסת התובע:
ביום 1.9.07 הגיע התובע למכון לשטיפת כלי רכב אבי סיף חשמי בכפר קאסם (להלן – “מכון השטיפה”), על מנת לשטוף את רכבו שמספרו 76-445-16 (להלן – “הרכב”). המדובר בשטיפה שמתבצעת באופן ידני.
בשלב הראשון החנה את הרכב במתחם השאיבה הפנימית, והמתין בפינת ההמתנה עד סיום השאיבה.
לאחר סיום השאיבה, קרא אחד העובדים לתובע להסיע את הרכב למתחם השטיפה החיצונית.
לאחר שיצא מהרכב, התחיל ללכת לכיוון חלקו האחורי של הרכב, על מנת להוריד שלט מגנטי שנמצא על מכסה המטען. לאחר שביצע צעד, אולי צעד וחצי, בעודו צמוד לרכב מצידו השמאלי, ליד הדלת האחורית, החליק על רצפת מכון השטיפה, ונפגע ברגלו.
המקום בו נפל התובע היה רטוב ממים וסבון, ולא היה במקום שילוט המזהיר מפני החלקה על הרצפה הרטובה.
גרסה זהה הועלתה בתצהירה של אשת התובע, שנכחה במקום, והמתינה יחד איתו בפינת ההמתנה. היא ראתה אותו מסיע את הרכב למתחם השטיפה.
גרסת הנתבעת:
לטענת הנתבעת נפל התובע מרכבו ואף הגיש דרישה לפיצוי מחברת הביטוח שביטחה את הרכב.
על פי גרסתו, החנה התובע את הרכב במתחם השאיבה, ובעת יציאתו מהרכב נפל ונפגע.
מתחם השאיבה הינו מקום יבש ללא רטיבות כלשהי.
אין כניסה למתחם השטיפה למעט עובדי מכון השטיפה.
עובדי המכון מעבירים את כלי הרכב ממתחם השאיבה למתחם השטיפה.
הדיון
התובע הסביר בעדותו מדוע ביצע בעצמו את העברת הרכב מתחם השאיבה למתחם השטיפה.
על פי תצהירו מעסיק מכון השטיפה עובדים צעירים ולא רצה שהם ינהגו ברכב.
התובע העיד כי בשלב שבו החליק לא החזיק במכונית.
במהלך הנפילה, יתכן שהיה מגע פיזי בינו לבין המכונית.
הנפילה ארעה עקב הרטיבות והשילוב בין מים וסבון שגרם להחלקה.
התובע התבקש להסביר את נוסח מכתבו והודעתו לחברת הביטוח בהם כתב “בעת יציאתי ממכוניתי נפלתי ונחבלתי”.
תשובתו: “יש נוסח קצר ויש נוסח ארוך” (עמוד 3 שורה 27).
התובע לא יכול היה להסביר מדוע לא ביקש מהנתבע שנכח במקום להעביר את הרכב.
התובע העיד שבמקום לא היה שלט המזהיר מפני החלקה, ולא היה שלט שנאמר בו שהכניסה למתחם השטיפה הינה לעובדים בלבד. לדבריו שמו את השלט לאחר התאונה.
התובע נשאל, מדוע הנתונים שנמסרו בתצהיר ובחקירה לא נכתבו בכתב התביעה, והשיב שהוא לא ניסח את כתב התביעה.
התובע העיד, שהבחין במכונית שיצאה ממתחם השטיפה בטרם נכנס אליו, כך שהרצפה היתה רטובה מהשטיפה הקודמת.
אשתו העידה, שהתאונה ארעה במתחם השטיפה, לאחר שהנתבע ביקש מהתובע להעביר את הרכב לשם.
לעומת עדויות אלה העיד הנתבע, כי ברכב הגיע, נכנס למתחם השאיבה והתובע נפל מיד עם יציאתו מהרכב במתחם השאיבה.
הנתבע לא הבחין בנפילה עצמה, אלא ראה את התובע על הרצפה (עמוד 13 שורה 5).
הנתבע נדרש להתמודד עם העובדה, שבתחילת תצהירו כתב שהנתבע לא נפגע בעסקו ולאחר מכן מתאר את הארוע במתחם השאיבה, ומשיב שלא קרא התצהיר כראוי.
הנתבע העיד שבדרך כלל הוא זה שמעביר את כלי הרכב.
על פי עדותו קיים שלט במתחם, שנאמר בו, שאין להסתובב בשטח בזמן העבודה (עמוד 13 שורה 26).
השלט מצוי במקום מאז פתיחתו.
ההכרעה
לאחר שמיעת העדויות, אני מעדיף את גרסתו של התובע ואשתו לאירועים ודוחה את גרסתו של הנתבע.
התובע ואשתו עשו עלי רושם מהימן ותארו באופן מלא ומדויק את השתלשלות האירועים.
הנתבע העיד על עצמו שלא קרא כראוי את התצהיר כאשר חתם על הצהרה לפיה התובע לא נפגע בעסקו (עמוד 13 שורה 19).
הנתבע, שידע שמוקד המחלוקת הוא מקום הנפילה, לא מצא לנכון להביא לעדות את העובדים שהיו במקום.
כאשר נשאל לגבי הסיבה לכך השיב שיש להם עבודה והם עובדים (עמוד 12 שורה 24).
כאשר נאמר לו שעדותם יכולה לסייע לו השיב “אין תשובה”, (עמוד 14 שורה 26).
אי הבאת עדים רלבנטיים פועלת לחובתו.
הנתבע לא עשה עלי רושם מהימן בעדותו.
לפיכך, אני קובע שהתאונה ארעה כפי שפורטה בתצהירו של התובע.
אני קובע שהתובע התבקש על ידי מי מעובדי המכון להסיע את הרכב למתחם השטיפה.
אני קובע שלא היו במתחם השטיפה שלטי אזהרה.
הנתבע טוען שהתובע לא פרט בכתב התביעה את העובדה שבשלב הראשון היה הרכב במתחם השאיבה, ורק לאחר מכן הגיע למתחם השטיפה.
העדר הפירוט אינו פוגע במהימנותו של התובע.
מטבע הדברים, כתב התביעה הוא ממוקד ומתייחס לנתונים הרלבנטיים.
התשתית העובדתית שמספיקה לביסוס כתב התביעה קשורה לאירועים במתחם השטיפה.
מה שקדם לכך הוא בבחינת תאור רקע.
הנתבע טוען, שאין להאמין לתובע גם לאור העובדה שבהודעות שמסר לחברת הביטוח הדגיש כי התאונה ארעה “בעת יציאתו מהמכונית”.
ההתרשמות שלי היא, שמאחר שהתאונה ארעה זמן קצר ביותר לאחר היציאה מהמכונית, ניסה התובע להגדיר את התאונה כתאונת דרכים.
כאשר התבקש התובע לתאר באופן מדויק את התאונה מסר תאור שלדעתי משקף את המציאות והוא שהתאונה ארעה לאחר שצעד צעד אחד או שניים לעבר חלקו האחורי של הרכב.
הדיון המשפטי
חבות לפי חוק הפיצויים
מאחר שקיבלתי את גרסת התובע לתאונה, הגעתי למסקנה שאין מדובר בתאונת דרכים.
כאמור, החליק התובע במהלך הליכה לאחורי המכונית לאחר שיצא ממנה.
כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין ניתוק המגע הפיסי בין הנוהג לבין הרכב מהווה את סיום השימוש.
ע”א 517/79 בן טובים נ’ מוסך נוע פ”ד ל”ד (4), 421, 424.
ראה גם רע”א 4620/04 דלק נ’ אילון. (פורסם במאגרים המשפטיים)
כאשר היוצא מהרכב נפגע לאחר שהתייצב על הרצפה, אין מדובר בתאונת דרכים .
ת”א 1210/07 יאסר טאהא נ’ אוסאמה עומר (פורסם במאגרים המשפטיים), סעיף 9 לפסק הדין.
בצדק הודיע ב”כ התובע שהוא מסכים לדחיית התביעה כנגד הנתבעת 2.
חבות לפי פקודת הנזיקין
החזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם.
ראה ע”א 1068/05 עירית ירושלים נ’ עמרם מימוני ואח’ (פורסם במאגרים המשפטיים), סעיף 12 לפסק הדין.
קיומה של חובת זהירות קונקרטית נבחנת על פי מבחן הצפיות.
הנתבע עצמו על פי גרסתו, צפה אפשרות החלקה במתחם השטיפה.
לכן הקפיד, לדבריו, שהוא או מי מטעמו יסיעו את הרכב למתחם השטיפה.
הנתבע הקפיד שהעובדים ילכו עם נעליים שלא מחליקות (עמוד 12 שורה 7).
התפתח נוהל לפיו אם אדם רוצה להסיע בעצמו את הרכב למתחם השטיפה, הוא נשאר ברכב במהלך השטיפה (עמוד 13 שורה 33).
לטענת הנתבע קיים שילוט שאוסר להסתובב בשטח בזמן העבודה (עמוד 13 שורה 26).
נקודת התורפה היא, שכל אותם אמצעיים שהנתבע עצמו סבר ובצדק שיש בהם בכדי להפחית את הסכנה לא יושמו במקרה זה.
התובע התבקש להעביר את רכבו למתחם השטיפה ולא התבקש להישאר בו במהלך השטיפה. לא היה קיים שילוט במקום.
למרות שהתובע יודע שהרצפה במתחם השטיפה רטובה, והמדובר בלקוח קבוע של מכון השטיפה, יש בקיומו של שילוט בכדי להזכיר לו שהמדובר בשטח רטוב ויש להיזהר מסכנת החלקה.
קיימת גם אפשרות להניח על הרצפה חומרים מונעי החלקה.
כל אמצעי הזהירות שתוארו לעיל, ניתנים להינקט ללא עלות כלל או בעלות נמוכה ביותר.
הסיכון לפגיעה בגוף קיים ויש לעשות הכל כדי למנוע אותו.
יחד עם זאת, אני סבור שקיים לתובע אשם תורם בשיעור של 10%. התובע מכיר את מכון השטיפה ויודע שהרצפה רטובה ממים וסבון. היה עליו להיזהר בהליכתו.
סוף דבר
אני קובע שעל הנתבע לפצות את התובע בשיעור של 90% מהנזק שנגרם לו.
נקבע לישיבת קדם משפט לצורך דיון בשאלת גובה הנזק ליום 22.3.10 שעה 12:00.
על הצדדים עצמם להתייצב בדיון.
כפי שתארתי בתחילת ההחלטה, החליטה הנתבעת 2 להגיש סיכומיה, למרות הודעת התובע שהיא מוותרת על עילת התביעה בגין חוק הפיצויים.
בנסיבות אלה, לא היה מקום כי הנתבעת 2 תגיש את סיכומיה, למרות טענת הנתבעת 1 בסיכומים.
הנתבעת 1 לא הגישה הודעת צד ג’ כנגד הנתבעת 2.
5129371
54678313
לפיכך, נדחית התביעה נגד הנתבעת 2, ללא צו להוצאות.
המזכירות תשלח עותק מההחלטה לב”כ הצדדים.
דוד שוהם 54678313
ניתן היום, י”ז טבת תש”ע, (3 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
לפרטים נוספים צרו איתי קשר:
מידע נוסף שיעניין אותך
