התובעת, תלמידת כיתה ד’, ניסתה לקצר דרכה אל בית הספר וטיפסה על גדר בית הספר. תוך כדי הטיפוס על הגדר, נחתכה בכף ידה הימנית מאחת הבליטות המשוננות והחדות שהיו בגדר. מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע לה נכות פלסטית בשיעור 10% בגין צלקת בכף יד ימין.
פסיקת בית המשפט
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי העירייה אשר הייתה אחראית על הקמת מבנים, לרבות גדרות בבית הספר, ועל תחזוקתן השוטפת, התרשלה בכך שלא דאגה להעמיד גדר תקנית העונה על הוראות חוזר מנכ”ל משרד החינוך התרשל בכך שהיה אחראי ליתן הוראות והנחיות באשר למפרט הטכני המדויק כיצד יש לגדר מוסדות חינוך, לא אכף ולא פיקח על יישום ההוראות המפורטות בחוזר מנכ”ל ובכך אפשר לעירייה להציב גדר לא תקנית.
בית הספר התרשל בכך שלא השגיח על התובעת ולא פיקח עליה מרגע הגעתה לחצר בית הספר ועד תחילת השיעור.
הגדר נבנתה בניגוד לחוזר מנכ”ל. הקצה העליון של הגדר לא חוזק בפרופיל וכפועל יוצא מכך נוצרו קצוות מחודדים של חוטי ברזל. בעלות נמוכה ניתן היה למנוע את התרחשות התאונה.
לפיכך קבע בית המשפט כי יש לחלק את האחריות כך: אחריות העיריה בשיעור 15%, אחריות משרד החינוך בשיעור 15% ואחריות בית הספר בשיעור 70%.”
כן קבע בית המשפט כי התובעת יכולה בניתוח פשוט לתקן את הצלקת שנותרה לה ביד. התובעת העידה שהיא פוחדת לעשות ניתוח. לפיכך קבע בית המשפט כי סירובה של התובעת לעבור את הניתוח אשר יכול להטיב את מצבה באופן משמעותי, כאשר מדובר בניתוח פשוט יחסית בעלות נמוכה, בעל סיכויי הצלחה גבוהים ביותר ותקופת החלמה קצרה, הינו בלתי סביר.
אין חולק שהתובעת איננה חייבת לעבור ניתוח שאינה חפצה בו, אך סירובה במקרה דנן אינו מוצדק ועליה לשאת בתוצאותיו, לפיכך העמיד בית המשפט את שיעור נכותה על 3% בלבד, ופסק לה פיצוי בשיעור של 20,000 ₪.
לפרטים נוספים צרו איתי קשר: