כריתת רחם ניתן לבצע הן בשיטה לפרוסקופית – בעזרת מכשירים המוחדרים לבטן- ללא פתיחת הבטן, והן בשיטה פתוחה- בה פותחים את הבטן וכורתים את הרחם.
ניתוח מכל סוג שהוא צופן בחובו סיכונים.
ככל שהסיכון יותר צפוי וניתן הסבר טוב למנותח- כך הסיכוי לפיצוי, על אף שנגרם נזק- נמוך יותר.
ככל שמדובר בסיכון לא סביר , תוך רשלנות המנתח- ניתן לדרוש פיצוי בתביעה מסוג רשלנות רפואית.
דוג’:
בשנת 2013 עברה התובעת אצל הנתבעת, ניתוח בשיטה לפרוסקופית לכריתת הרחם- מכשיר מוחדר לבטן ללא חתך. במהלך הניתוח נצפו הדבקויות רבות של הקרום העוטף את האיברים הפנימיים והמעי. בזמן הניתוח נגרם קרע למעי.
הרופאים המנתחים צריכים היו ויכולים היו לבדוק, לאחר גמר הניתוח האם האברים הפנימיים תקינים ולא ניזוקו, זאת לא נעשה.
המעי ניזוק בזמן הניתוח והרופאים מבצעי הניתוח התרשלו.
הרופאים אף פגעו באוטונומיה של התובעת בכך שלא הסבירו לה כי ניתן לבצע את הניתוח- בשני אופנים: א. בשיטה לפרוסקופית
ב. בשיטה פתוחה.
בכך פגע בית החולים בזכותה של התובעת לקבוע ברצון חופשי מה יעשה בגופה.
הרופאים לא הסבירו לתובעת מה הסיכונים והסיכויים בכל שיטה ולא החתימו על טופס בו נרשמו הסיבוכים כפי שנאמרו לתובעת .
יש לתת למנותח את כל המידע אודות הניתוח כל הסיכונים והסיכויים בצורה אובייקטיבית, כל אפשרויות הניתוח – שתהא לו הבנה מלאה ויוכל לתת החלטה מושכלת- זו הסכמה מדעת.
בשיטה הלפרוסקופית עת נמצא כי יש הידבקויות – נקב במעי הינו סיכון סביר. – זאת לא הוסבר לתובעת.
לכן מדובר הן בפגיעה באוטונומיה והן בהסכמה שלא מדעת.
התביעה התקבלה וניתן פיצוי של מאות אלפי שקלים.
לפרטים נוספים צרו איתי קשר: