שנים רבות שאמא שלי משלמת עבור פוליסה ביטוח סיעודי. בשנים האחרונות היא סובלת מדמנציה. רק לאחרונה, כשגילינו בדרך מקרה שביטוח סיעודי מכסה גם דמנציה, ושאמא בעצם זכאית לא רק לגמלה עכשווית, אלא גם לתשלום רטרואקטיבי, הבאנו שלאמא מגיעים תשלומים, ואף רטרואקטיבית. “אף חברה לא תשלם לכם רטרואקטיבית אמרו לנו רבים”.
עו”ד אחד אפילו הגדיל ואמר, שרק הוא יוכל להשיג את התשלום הרטרואקטיבי – תמורת כ-25% מהכסף שאמא תקבל גם עבור הרטרו, גם עבור גמלה עתידית… ואז נתקלנו בסיגל. “עזבו אתכם מאיתנו, עורכי הדין” היא אמרה, “לכו על זה בעצמכם, זה פשוט להגיש תביעה, ומגיע לאמא הכסף הזה. אני מאחלת לכם שלא תצטרכו את שירותיי…” אחרי רגע נוסף היא המשיכה: “כן, כן, ראיתי כבר לא מעט כאלה שהצליחו גם בלי עו”ד ובית משפט יללה, למה אתם מחכים…?
אז לא חיכינו, והגשנו תביעה. למען האמת, גם לא הייתה לנו ברירה… סיגל כבר הייתה בתמונה, וכל עמוק מהלב היה האיחול שלה שלא נצטרך עו”ד ובתי משפט, שהיא פשוט ישבה לנו על הראש, עודדה, תמכה, וכשעלו שאלות -נתנה עצות נבונות ומנוסות. למה היא עשתה את כל זה…? נראה לי שהתשובה מסתתרת פה בהרבה פוסטים- כי היא פשוט צדיקה… הנושא והצדק באמת חשובים לה… ואגב אחד קטן, התביעה של אמא התקבלה, ובמהירות… נראה שהטיפים של סיגל עזרו להם להבין משהו בחברת הביטוח…
