שאלות ותשובות רשלנות רפואית

רשלנות רפואית היא מעשה או מחדל של הרופא המטפל אשר טיפל בחולה שלא במיומנות, או כשל בטיפול בו, או לא טיפל בו כנדרש וגרם לו נזק. על מנת להוכיח כי הרופא התרשל, יש צורך שיהיה קשר בין הטיפול הלקוי (הרשלני) לבין הנזק הנגרם.

במידה ואתה חושב כי אכן נפגעת מרשלנות רפואית יש לבקש את המסמכים הרפואיים המתעדים את כל השתלשלות האירועים. מומלץ לפנות לעו”ד הבקיא בתחום אשר יאבחן האם המקרה אכן עונה להגדרה ואף ידאג להוצאת התיעוד הרפואי במלואו מהגורם המטפל.

המוסד הרפואי שבו אתה מטופל מחוייב למסור לך העתק התיעוד רפואי במידה ואתה מבקש. במידה והם מסרבים לתת לך יש לפנות לעו”ד המומחה בתחום והוא יכול לבקש בשמך את החומר, לאחר חתימה על טופס ויתור סודיות רפואי.

כל תביעה מוגבלת בתקופת התיישנות. במקרה של תביעה על רשלנות רפואית תקופת ההתיישנות הינה שבע שנים, מיום בו התגלתה עילת התביעה-  הרשלנות. לגבי קטינים, ניתן להגיש תביעה, עד 7 שנים לאחר הגיעם לגיל 18, היינו עד גיל 25. כמובן, שבמקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל ניתן לתבוע גם לאחר מכן.

לצורך הוכחה זו, יש לצרף חוות דעת מומחה. מומחה רפואי אשר יבדוק את המטופל ויאבחן האם אכן במקרה הנ”ל היתה רשלנות (טיפול רפואי לקוי), ואם כן – האם נגרם למטופל נזק תוצאת הרשלנות. ככל שהתשובה חיובית ניתן להגיש תביעה לבית המשפט ולצרף לה את חוות דעתו של המומחה.

במצב כזה, יורשי המנוח יכולים להגיש את התביעה בשמו.

לפי תקנות סדר דין אזרחי, בתביעה של רשלנות רפואית יש חובה לצרף חוות דעת מומחה היכול לקבוע האם אכן הייתה רשלנות או לא. במקרים של חיסרון כיס ניתן לבקש מבית המשפט כי ימנה מומחה רפואי מטעמו – אך יש בכך סיכון לא קטן.

אין כל צורך להגיש את התביעה נגד הרופא באופן פרטני, אך ניתן. כן יש להגיש את התביעה נגד אותו מוסד רפואי בו עסק הרופא.

תביעות ברשלנות רפואית מנוהלות בפרק זמן לא קצר. ראשית התובע צריך להגיש תביעה אליה לצרף חוות דעת רפואית התומכת בתביעתו. המוסד הרפואי כנגדו מוגשת התביעה צריך לחקור את פרטי האירוע ולהגיש כתב הגנה וחוות דעת, הדברים אורכים זמן, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתיק בעל ערך כספי רב, פגיעה בשמו הטוב של הרופא המטפל, של המוסד הרפואי וכו’.

רשלנות רפואית יכולה להתקיים בבדיקה, בטיפול, במעקב, בניתוח. יכולה לנבוע מכך שהרופא לא בדק, לא שאל, לא אבחן לא טיפל נכון וכו’, לדוגמא:

הליך רפואי לא מתאים: אם הוכח כי ההליך הרפואי בו בחר הרופא שגוי , לקוי או לא סביר – ניתן לטעון כי הרופא התרשל. יש לבחון האם הרופא פעל מחוסר ידע , חוסר זהירות וכיו”ב.

טעות באבחון – לא כל טעות באבחון מחלה הינה רשלנות רפואית. יש לבדוק הכיצד היה נוהג רופא סביר אחר, האם היה לצפות מהרופא לאבחן כך, האם הטעות סבירה. אם הרופא נהג בסבירות נזהר ועשה כל שניתן על מנת לאבחן לא יחשב כרשלן.

אבחון מאוחר: יש להוכיח כי ניתן היה לגלות את המחלה קודם לכן. כי לו פעל הרופא באופן סביר, מקצועי וזהיר, לרבות ביצוע בדיקות, טיפולים ואבחונים, היה מבצע בדיקות, ומברר לעומק – סביר כי היה מאבחן את המחלה בזמן. הרשלנות הינה כי לו היה מאבחן בזמן ניתן היה למנוע את הנזק כולו או בחלקו.

ביצוע הליך מקובל באופן רשלני: רופא שביצע פרוצדורה רפואית באופן שגוי, לקוי או לא סביר – יחשב רשלן.
מידע חסר: אם המטופל לא קיבל את כל המידע הרלוונטי לטיפול אותו עתיד לעבור, אם הוטעה, או לא הוסבר לו לגבי השלכות הטיפול, אלטרנטיבות לו, בעד ונגד וכד’- ניתן יהא לטעון כי הרופא התרשל..

הולדה בעוולה: כל רשלנות שהובילה ללידת ילד בעל מום או לפטירתו. אבחון שגוי בהריון, חוסר אבחון, יעוץ גנטי לקוי, יעוץ לקוי במהלך ההריון, לא שלחו לבדיקות מתאימות , פענחו את הבדיקות בצורה רשלנית, אולטרהסאונד שבוצע באופן לקוי, לידה שהסתבכה שלא לצורך וכו’.