רבים מאיתנו רכשו ביטוח מסוג סיעוד, הן דרך קופות החולים והן באופן פרטי דרך חברת הביטוח. הביטוח נרכש למקרה בו היה ויקרה ושלא נדע, נדרש לפוליסה מסוג זה. הפוליסה מבטיחה כי במקרה ומצבנו יעמוד בקריטריונים של חולה סיעודי, היינו כאשר לא נוכל לבצע 3 מתוך שש הפעולות הבאות: ברוב הפוליסות,
- לקום ולשכב.
- להתרחץ ולהתגלח.
- להתלבש ולהתפשט.
- לאכול ולשתות.
- לשלוט על סוגרים.
- ללכת (מרותק לכסא גלגלים או למיטה).
או כשנענה על הגדרת תשישות נפש, תחויב חברת הביטוח לשלם פיצוי חודשי.
לא אחת, בעת מקרה הביטוח, חברות הביטוח מערימות קשיים ואינן מוכנות לשאת בתשלום לו התחייבו ואף לא בחלקו, בטענות שונות.
לדוגמא:
טענת אי גילוי בהגיע אדם למצב סיעודי
טענה זו של חברות הביטוח מקוממת בלשון המעטה. לרוב אדם מגיע למצב סיעודי בחייו הבוגרים, ומכאן ברור כי בגיל כזה יכולות להיות לו מחלות לרוב. לכן לא יכול להיווצר מצב כי רק ביום קרות הארוע מבקשת חברת הביטוח את תיקו הרפואי של הנפגע הסיעודי. איפה הייתם עד היום? מדוע לא ביקשתם את תיק הרפואי במהלך השנים הרבות בהן הוא משלם פרמיה?
לו היו חברות הביטוח נוהגות כך ומוציאות תיקים רפואיים, כי אז אם היה מתברר כי מצבו הרפואי של המבוטח אינו מאפשר מתן פיצוי במקרה האירוע, או אז היתה הפוליסה מופסקת לאלתר, ולא היו משתלמות פרמיות חינם. התנהגות כזו של חברת הביטוח נעדרת תום לב – כך נפסק לא אחת. בכל מקרה גם אם אכן מדובר באי גילוי לא מהותי, אפשר לטעון כי אין קשר סיבתי בין מצבו של המבוטח לפני שצורף לביטוח לבין הארוע שגרם למצבו הסיעודי.
טענה כי המבוטח אינו במצב סיעודי
גם במקרה בו חברת הביטוח דוחה את התביעה מהטעם שהמבוטח לא נחשב לסיעודי היינו, אינו עונה על 3 מתוך 6 הקריטריונים כמצוין, או אינו עונה על הגדרת תשישות נפש, גם אז ניתן להתגבר על הדחיה.
טענת התיישנות
טענה כי מתקיים חריג בפוליסה